על פי נתונים חצי-רשמיים, יש בישראל קבוצה המונה כ-15% מהאוכלוסייה המוגדרים מבחינה חוקית כעבריינים (הנתונים אינם מדויקים בשל חשש הנשאלים מהפללה עצמית), חלקם אף מרצים עונשים הכוללים מאסר. הקבוצה מהווה חתך כמעט מושלם של האוכלוסייה מכל שאר הבחינות. חלקם עושים צבא, משלמים מיסים ופעילים פוליטית, חלקם משתייכים לאוכלוסיות חלשות יותר, חלקם משתמטים ולחלקם יש חתול, השאר מתפלגים בין שאר הרבדים והשכבות בחברה. המשותף היחיד ביניהם הוא סיבת היותם עבריינים, ומעבר לה הם בדרך כלל יהיו שומרי חוק כמו שאר האוכלוסייה.
העבירה שאותה הם עוברים, אינה פוגעת באף אדם, ומשפיעה רק על האדם שעובר אותה. על סמך שימוש מתועד של אלפי שנים, ועל סמך מחקרים עדכניים, לא רק שהעבירה אינה פוגעת בו, היא אף משפרת את מצבו בצורה ברורה, ולעיתים מצילה אותו מייסורים ואף ממוות.
מה יעשה אדם המעוניין לשמור על החוק, אך זה מתנגש עם בריאותו הפיזית, הנפשית או אפילו הרגשית? האם עליו להקריב את בריאותו ורווחתו למען שמירת החוק ולציית לו? או שמא עליו להעדיף לטפל בעצמו היטב, ולהפוך לעבריין תוך כדי לקיחת סיכון שהוא ייתפס וירצה עונשים שעלולים להגיע למאסר?
חוקים - לפחות במדינה מודרנית - אינם נחקקים למטרת שליטה באורח חייו של האזרח, אלא למטרת הסדרת ההתנהלות כך שהסדר הציבורי או רווחתו של פרט מסויים לא ייפגעו, או לדאוג לצמצום פגיעות כאלה למינימום. אם החוק נכנס למקום בו אני מביא תועלת גדולה לעצמי (כמובן לא תועלת כלכלית או חברתית אלא בריאותית ונפשית) ואיני פוגע באף אדם, אין שאלה בעיניי.
נחשפתי לקנאביס כשהייתי בן 16.
בסביבות גיל 16, עזבתי את בית הוריי ואת דרך החיים החרדית שבה גדלתי, והתחלתי את חיי במסלול שבצורה נורמטיבית ההליכה בו מגיעה בשלבים מאוחרים יותר בחיים. עברתי מצפת לירושלים, התחלתי לעבוד, שכרתי דירה, שילמתי מיסים ותפקדתי בצורה מושלמת. כשהגעתי לגיל 18 התגייסתי לצבא ושירתתי 3 שנים כלוחם בגדוד "נחשון". כשהשתחררתי פניתי מיד להשלמת בגרויות וסיימתי עם תעודת בגרות טובה (9.8) בנוסף הייתי מעורב ופעיל פוליטית רוב חיי.
מטבע הדברים ניתן לשער שמצבי הנפשי והרגשי היו מורכבים. ההתמודדויות עם העולם החילוני שלא הכרתי, עם העולם של המבוגרים של מציאות היומיום, ובפרט עם שניהם בו זמנית אינם פשוטים בכל מצב ובוודאי לנער צעיר ללא תמיכה או עוגנים יציבים.
הכרתי כמות לא מבוטלת של נערים (ואף מבוגרים) במצבים דומים פחות או יותר לשלי, חלקם הגדול עברו בשלבים מסוימים בחייהם במוסדות והוסטלים וטופלו בתרופות פסיכיאטריות נוגדות דיכאון. מיעוט מהם אף אושפז או התאשפז לאחר נסיונות אובדניים.
אני ושני השותפים שלי לדירה באותה תקופה, נחשפנו בצורה אקראית לקנאביס. כמובן שלא קראנו לזה קנאביס אלא "סמים", או "גראס" במקרה הטוב, כי זה מה שידענו על זה. "זה סמים, זה של נרקומנים". לא לי ולא לאף אחד משותפיי היה נסיון אובדני באותה תקופה או לאחריה. שום אשפוז או טיפול פסיכיאטרי. רק תפקוד תקין ומלא, למרות הקשיים העצומים. ואתם יודעים מה? העברנו את השנים האלה אפילו בכיף.
ואם לא די בכל ההתמודדויות ה"רגילות" של החיים, במשך עשור כמעט התהלכתי בתחושה שאסור בשום פנים ואופן שאנשים בסביבתי יידעו שאני צורך קנאביס כי אז הם בעצם יקטלגו אותי כנרקומן ועבריין, לא נעים. כתוצאה מכך, ובגלל שהייתי צורך על בסיס יומיומי קבוע, הרחקתי אנשים ממני ומהבית שלי, שמא הם יראו משהו שיעיד על כך שאני מעשן קנאביס (עד שנחשפתי בעל כרחי והפחד נעלם).
לאט לאט, עם השנים ובמרוצת החיים, אני מגלה כי אני לא לבד.
ישנם קרוב 1,000,000 צרכני קנאביס בישראל! קבועים, זמניים ומזדמנים וכולם פוחדים ושותקים. האם זה הגיוני שחלק כל כך גדול באוכלוסייה מוגדר כעבריין? בגלל משהו שלא פוגע באף אחד?
וזה לפני שהתייחסנו להיבטים הרפואיים של הצמח, שיתרונותיו ממשיכים להיחשף כל הזמן.
מחקרים המגלים את סגולותיו של הקנאביס כמעט על מחלה או תופעה שיש לה שם ממשיכים לצוץ כל הזמן, כשהמחקר פורץ הדרך והמשפיע ביותר הוא של פרופסור רפאל משולם מהאוניברסיטה העברית, שמחקר שלו (יחד עם ד"ר יחיאל גאוני ויובל שבו) גילה בעצם את מרכיב ה-THC, החומר הפעיל בצמח. "מספר חברות מפתחות היום תרופות הקשורות למערכת האנדוקנאבינואידית. ה-THC כבר אושר כתרופה נגד הקאות הנגרמות ע"י טיפול כימותרפי ולהגברת התיאבון בחולי סרטן ואיידס... תרסיס של THC ו-CBD לטיפול בכאב ולטיפול בהשפעותיה של טרשת נפוצה... תרופה נגד סרטן המבוססת על cannabinoid quinone וחברה ישראלית אחרת מפתחת חומרים קנאבינואידים כנוגדי דלקת המבוססים על עבודתו של משולם" (שוב, ויקיפדיה).
ניסוי של משרד הביטחון בדק את השפעת קנאביס על מצבם של 40 הלומי קרב פוסט-טראומטיים. הניסוי נערך לאחר שהם טופלו בכלים פסיכיאטריים קונבנציונליים ודיווחו שאין הקלה במצבם. לאחר שטופלו בקנאביס גילו הבודקים כי אצל כל 40 הנבדקים חל שיפור בכל הפרמטרים שנבדקו, והחשוב ביותר, הדיווח של הנבדקים עצמם היה שרק הקנאביס הצליח להרגיע את החרדות שלהם.
למי שמעוניין לדעת, משרד הבריאות עצר את כל האישורים לקנאביס כטיפול רפואי לנפגעי פוסט טראומה ואינו מנפיק יותר אישורים. כמו גם "למחלות נפוצות כמו פרקינסון, מחלות שקשה להוכיח כמו פיברומיאלגיה או כל מחלה שיש לה תרופה אחרת שיעילה באותה מידה" (ציטוט ממכתב של מנכ"ל משרד הבריאות לד"ר יהודה ברוך).
ד"ר ברוך הוא מנהל בי"ח אברבנאל והאדם היחיד בישראל שמוסמך לאשר בפועל קנאביס כטיפול רפואי על סמך המלצת רופא מומחה. לעומת זאת, הסם היחידי בישראל שאין לרופא או רופא מומחה את הסמכות לספק לחולה כתרופה או מרשם הוא קנאביס.
אין שום הצדקה לכך שהקנאביס נמצא בפקודת הסמים המסוכנים ומפליל את המשתמשים בו. חוץ מאשר רווחי עתק לחברות התרופות המייצרות ומוכרות תרופות במאות מיליארדי דולרים, תרופות שחלק גדול מהם יהפכו למיותרות ברגע שהקנאביס יאושר כטיפול תרופתי לאותם מחלות.
רק לצורך הבנת הקשר של חברות התרופות, קנביס רפואי מאושר בישראל במקרים הבאים:
סרטן כל סוג ובכל שלב
כאב כרוני נוירופאטי
טרשת נפוצה MS
קרוהן וקוליטיס
אובדן משקל ותיאבון קיצוניים – קחכציה
קצרתגנחת (Asthma)
מחלות נוירולוגיות והפרעות תנועה (Movement Disorders), פרקינסון, אפילפסיה ALS
ברקית (גלאוקומה)
פיברומיאלגיה
הפרעת בתר דחק- פוסט טראומה (PTSD)
תסמונת טורט
איידס
דלקות מפרקים
הפטיטיס / צהבת
בריחת סידן
(הכל בכפוף לאישור פרטני ואישי מד"ר ברוך)
זהו רק קצה הקרחון. סגולתו העיקרית היא תפקודו כמשכך כאבים טבעי ולא ממכר. תארו לכם שרק 15% מהחולים במחלות האלו (החלק שמבחינה סטטיסטית היה צורך קנאביס גם ללא המחלה) יפסיקו לצרוך תרופות של חברות תרופות ויחליפו אותם בקנאביס. עלות של קנאביס המשווק היום באישור משרד הבריאות הוא 360 ש"ח בחודש. עלות אפסית ביחס לתרופות המשווקות בשוק הרפואה הקונבנציונלית, שעלותם יכולה להגיע גם לאלפי שקלים בחודש ויותר.
יש ארבע נקודות שחוזרות ועולות בשיחותיי עם אנשים ואני רוצה להתייחס לכל אחת מהם:
• בניגוד לדעות נפוצות, קנאביס כמעט ואינו ממכר. "ניתן לפתח תלות פסיכולוגית לצריכת קנאביס יומית וכרונית, אך זמן פיתוח התלות, עוצמתה וגם סימפטומי הגמילה קלים משמעותית מהתמכרות לקפאין, טבק, אלכוהול, קוקאין או הרואין" (מתוך ויקיפדיה, קנאביס).
• רעילות הקנאביס לגוף היא מהנמוכות ביותר. "היחס בין כמות הקנאביס הדרושה להרוות קולטני קנאבינואידים לכמות הקנאביס הדרושה כדי לגרום למנת יתר קטלנית הוא 1:40,000.... מסיבה זו לא תועד מעולם מקרה מוות כתוצאה של מנת-יתר של קנאביס" (כנ"ל).
• אין קשר בין צריכת קנאביס לבין שימוש בסמים אחרים כמו קוקאין והרואין. גם מהסתכלויות אמפיריות ללא צורך במחקרים ניתן לראות את זה, מעשני קנאביס הם מעשני קנאביס, כדרך חיים ולא כפתח ל"עולם הסמים הקשים". אך ישנם גם מחקרים שבדקו קשר בין שימוש בקנאביס בגילאים צעירים לבין שימוש בסמים המוגדרים קשים בשלבים מאוחרים של החיים, המחקרים מצאו שחלקם הגדול נותר צרכן קנאביס, אך אחוז המשתמשים בקוקאין והרואין באותה קבוצה היה כמעט זהה לחלקם באוכלוסייה הכללית.
• הסדרת נושא הקנאביס לא תנגיש אותו לנוער יותר מאשר כיום ואפילו תגביל אותה יותר. "בתוך עמי אני חי", ואני רואה שיותר קל למי מבני נוער היום שמעוניין בכך, לקנות קנאביס מאשר אלכוהול וסיגריות. כי את הקנאביס הלא חוקי מוכרים אנשים עם אינטרס כלכלי טהור ואין להם מניעה למכור גם לבני 12, לעומת הסיגריות והאלכוהול שנמכרים בצורה חוקית ומוסדרת המגבילה במידת האפשר את הנגשת אותם חומרים לבני הנוער. כמובן שבכל מקרה לא ניתן לעצור זליגה מוחלטת של אף אחד מהחומרים הנ"ל.
ההצעה שלי להסדרת השימוש בקנאביס ולהפסקת ההפללה של אזרחים הגונים היא כזו,
הקנאביס צריך להיות מוצא מידית מפקודת הסמים המסוכנים ולהימכר בחנויות בפיקוח וברישיון (בתי מרקחת למשל) תחת הגבלת גיל של 21. ללא מרשם. ניתן אולי לשקול אף הגבלת כמות לקנייה בודדת לאדם, אם יימצא לכך תועלת.. במקביל על המדינה לערוך, אפשר ומומלץ בשיתוף פעולה בין-לאומי, מחקרים רציניים ובלתי משוחדים בנוגע לקנאביס, ולהציג את ממצאיהם בפני הציבור הרחב שישפוט בעצמו אם לצרוך או לא.
כך תוציא המדינה מיליון איש ממעגל העבריינות (ונגזרת שלהם גם מהכלא ממש), תקצץ ברווחי הארגונים הלא חוקיים בצורה דרסטית, תיתן לציבור חומר באיכות גבוהה, מפוקחת ומבוקרת, ותכניס כבונוס לקופתה מיליוני שקלים בשנה כמס.
מי יהיו המפסידים ממהלך כזה אתם שואלים? 3 עיקריים
• ארגוני הפשיעה השולטים כיום בשוק הקנאביס על נגזרותיו..
• חברות התרופות שחצי מהתרופות שלהם יהפכו לכמעט מיותרות ובלתי נצרכות (בעיקר משככי כאבים, תרופות לשינה, מעוררי תיאבון וכדורים פסיכיאטריים).
• ארגון חיזבאללה השולט בשטחי הגידול של הקנביס בבקעת הלבנון ובבעל בק, שהתוצרת משם מגיעה היישר לצרכן הישראלי בעלות הגבוהה פי 10 מהעלות בלבנון עצמה.
